`לפיכך, אם כן, מצוינות של צורה ותוכן בדו-שיח, בקצב וביטוי מוזיקלי, וחן של צורה ותנועה, כולם תלויים באופי טוב. בזאת כוונתי היא לא לפשטות הטיפשית שמתוך נימוס נקראת לפעמים `אופי טוב`, אלא לאופי בו הטוב התבסס באופן יציב ואמיתי` 
                                                (אפלטון, הרפובליקה)

בשנת 1998 ביקש מושל מדינת ג`ורג`יה בארה`ב מהרשות המחוקקת במדינתו להעביר חוק המחייב שליחת תקליטור מוזיקה קלאסית לכל אם טרייה. למרות שחוק זה לא עבר, הוא זכה לתשומת לב רבה. בקשה יוצאת דופן זו קיבלה חיזוק ממחקר חדש ומרתק בתחומי מדעי העצב והקוגניציה העוסק בהשפעת מוזיקה קלאסית על אינטליגנציה ולימוד.

`מן הידוע שמוזיקה מסייעת בהתפתחות השפה, ומגבירה יצירתיות ויכולת הבעה בילדים` אומרת דר` פרנסיס ה. רואשר, מהמרכז לנוירו-ביולוגיה של הלמידה והזיכרון. דר` ראושר ניהלה חלק מהמחקרים החדשניים ביותר במה שמכונה על ידי מספר כותבים כ-`אפקט מוצרט`. מחקר נרחב שעסק בשורשים הביולוגיים של מוזיקה הביא למסקנות הבאות:
1. המוזיקה הינה אוניברסאלית. מחקרים על השפעת מוזיקה קלאסית על האינטליגנציה הביאו לאותן תוצאות חיוביות במגוון תרבויות.
2. התנהגויות מוזיקליות צצות כבר בינקות. ילדים מתחילים לשיר בגיל מוקדם מאוד, לרוב עוד לפני התפתחות הדיבור.
3. לימוד נגינה לילדים מפעיל את המוח, את מערכות החישה והתפישה, ואת הקוגניציה.
4. רקע מוזיקלי חזק משפר את הבנת הנקרא. מחקר זה חקר תלמידים המעורבים בחינוך מוזיקלי על פי שיטת קודאלי (Kodaly) . התלמידים השיגו תוצאות גבוהות יותר בהבנת הנקרא.
5. השפעות חזקות וארוכות טווח של מוזיקה על האינטליגנציה באות יותר לידי ביטוי כאשר לימוד נגינה מתקיים. אין טיעון חזק לכך שלהקשבה למוזיקה, בתדירות זו או אחרת, יש אותה השפעה כלימוד נגינה. אולם, במחקר שבוצע, תלמידי מכללה השיגו ציון הגבוה ב- 8 עד 9 נקודות במבחן IQ מרחבי אחרי שהקשיבו לסונטה לשני פסנתרים ברה מאג`ור של מוצרט.
6. מחקרה הידוע ביותר של ראושר בחן 34 ילדי גן אשר למדו נגינה על פסנתר במשך 6 חודשים. בתום ששת החודשים, יכלו הילדים לנגן מספר יצירות פשוטות של מוצרט ובטהובן. הם השיגו עליה של 36% ב-IQ מרחבי.
7. מחקר זה קיבל חשיפה נרחבת במדיה. כתוצאה מכך, חנויות מוזיקה החלו למכור תקליטורים של מוצרט, הורים החלו לרשום את ילדיהם ללימודי פסנתר, ואינספור בתי ספר ומחנכים החלו להשמיע מוצרט בזמן הלימודים. רופאים ומדענים תבעו את המונח `אפקט מוצרט` ובעקבות זאת יצא לאור ספר פופולארי של דון קמפבל בשם: `אפקט מוצרט: רתימת כוח המוזיקה לריפוי הגוף, חיזוק השכל ושחרור הנפש היצירתית`.

קמפבל מצטט מספר מחקרים העוסקים בהשפעת מוזיקה על תינוקות בבטן אמם. הצליל החשוב ביותר שהעובר שומע הוא קולה של אימו. מסיבה זו, מומלץ שהאם תקרא לעובר סיפורים. מחקרים על גוזלים הראו שגוזלים אשר בקעו להורים מאמצים לא יצייצו או יחקו את הוריהם המאמצים , אלא רק את הוריהם הביולוגיים.
כאשר הושמעה מוזיקת רוק לעובר, היא גרמה לו לבעיטות יתר ואפילו תזוזות אלימות. ובניגוד לזאת, מוצרט וויואלדי נמצאו כנעימים מאוד עבור הילדים, במיוחד הקונצרטים לכינור של מוצרט. במסורת התרבות היפנית, חינוך עוברי אינו דבר חדש. טאי-קוואו (Tai-Kwo) הינה פילוסופיה הקוראת לחינוך ילדים כבר בשלב מוקדם בהריון.

אם אכן מוזיקה יכולה לרפא את הגוף, כפי שדון קמפבל טוען, או לחזק את השכל, כפי שדר` ראושר מצהירה, כיצד ניתן למדוד את יכולתה לשחרר את הנפש היצירתית? אם לימוד מוזיקה יכול לשפר את האינטליגנציה, מה בדבר היבטים אחרים של החיים, כגון אופי, יושר והתפתחות הסנטימנטים? האם מוזיקה יכולה להפוך אותנו למוסריים? האם מוזיקה יכולה לעזור לאדם לגבש אופי חזק המבוסס על ערכים, בדומה לאידיאל של אפלטון כפי שמוזכר ב`רפובליקה`?

עבור אפלטון, המדד לגדולתה של המוזיקה הוא באתוס שלה, באופי המוסרי שלה, יכולתה לתת השראה ליושר, המביאה ל`פאידיאה` מוסרית אצל האדם. המונח היווני `פאידיאה` (paideia) מוגדר על ידי וורנר ג`יגר כהתהוות האופי היווני. ג`יגר השתמש במונח היווני בכתביו כיוון ש `זה נראה לא דרך עיניו של האדם המודרני, אלא דרך עיניו של היוונים`. על פי אפלטון, הכשרה מוזיקלית לוקחת חלק בלתי נפרד בהתהוות האופי, ואין לראות בה כנפרדת. חינוך יווני קלאסי התבסס על ההנחה שהאדם החיצוני והאדם הפנימי יכולים להשיג רמת יושר ומידות (רמת `ארטה`, areté), כאשר סטנדרטים גבוהים של בחירה, של ביטוי עצמי אצילי, ושל כבוד ומשמעת, קודמים למחשבות חולפות, רגשות ופעולות מיותרות.

המילה היוונית מוזיקה, אשר תחת הגדרתה נמצאות גם המוזיקה וגם הפואטיקה, הייתה מהותית לחינוך היווני, לא רק בגלל התועלת התפקודית (קריאה , כתיבה, ושינון שירה אפית), אלא בשל ההשפעה העמוקה על נפש האדם. `החשיבות המכריעה של חינוך למוזיקה ושירה: קצב והרמוניה שוקעים עמוק בנבכי הנפש, נאחזים בה חזק ומעניקים חן לגוף ולשכל אשר ניתן למצאם רק באדם אשר חונך בצורה נכונה` (אפלטון).

קרל יונג הבין שכל טיפול צריך לכלול איזשהו אלמנט מוזיקלי, כיוון שמוזיקה הייתה צורת התקשורת היחידה שאפשרה הבנה ושחרור של אבי-טיפוס. יונג השתמש במוזיקה ברמה הסמלית-מיסטית, בה מוערים המושגים האוניברסאליים של בן האדם.

מספר מהתיאוריות המרתקות ביותר בנוגע להתהוות האופי מועלות על ידי יונג. הוא ראה באופי דבר נרכש ולא מולד. התהוות האישיות הינה תהליך מתמשך בכיוון של שלימות, בכיוון של מה שיונג היה קורא בשם `התהוות האינדיבידואציה`. יונג כתב הרבה אודות אלכימיה, כלומר, הטרנספורמציה של האישיות לאינדיבידואל.

יונג מזכיר לנו שהמילה הלועזית עבור אישיות, personality, באה מהמילה persona אשר הינה המסכה בה השתמשו שחקנים בימי קדם. אינדיבידואציה היא תהליך של הזדהות של אדם עם מה שמאחורי המסכה, וזה עבור יונג, הינו מסע רוחני. זוהי דרך של אינטגרציה, שמביאה להזדהות עם ה`אני`, אישיות מגובשת, במקום אישיות הלכודה בכאוס.

מושג היחיד של אפלטון כמעט זהה לזה של יונג. עבור אפלטון, המטרה העיקרית של הכשרה מוזיקלית היא להביא להכרת היפה באינדיבידואל. וכך, על ידי הכרת היופי בתוך הנשמה, אדם ילמד להכיר ביופי והרמוניה מחוץ ל`אני`.

אם אפלטון היה חי היום, הוא בוודאי היה מתעניין במחקרה של דר` ראושר על מוזיקה ואינטליגנציה. אולם הוא ודאי היה טוען שיותר מיכולתה של מוזיקה לשפר את ציון מבחני ה-IQ המרחבי, חשובה היא יכולתה של המוזיקה להשגת אצילות וחן באופיו של האדם, וביכולתה לעורר את האידיאלים הנצחיים של טוב, יופי וצדק.

 תרגום: צביקה שורק